בחזרה למקורות ומשם למקום חדש - משפחת אלייב

בחזרה למקורות ומשם למקום חדש - משפחת אלייב

***גיבור תרבות***

קיבלתי להפתעתי מוצר תרבות, שלא ממש ציפיתי לקבל.

דיסק של משפחת אלייב הבוכרית יחד עם תמיר מוסקט מלהקת בלקו ביט בוקס.

את משפחת אלייב כולנו מכירים, משפחה בוכרית שהיא תופעה בפני עצמה,

לא ניתן להתעלם מהחיבור המשפחתי שלהם. המשפחה עלתה מטג'קיסטן
בשנות התשעים. לאחר שהם שרו 20 שנה בעברית, החליטה המשפחה לשנות כיוון,

ולחזור למקורות, לשיר בשפת המקור השלה - בוכרית.  

אל החגיגה הצטרף תמיר מוסקט, שהוא בעצם מפיק את כל ההילולה הזו.

מייד עם שמיעת השירים הראשונים, ועד סופו של הדיסק, ניתן להבחין בשירים

ייחודיים, עשירים בהרבה תופים, קולות עבר והרבה מאוד נשמה.

נקישות הם התופים הם אלו השולטים בשירים, אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם

מהקולות העולים בשירה. תמיר מגיע מעולם מעניין עוד יותר, מבלקן ביט בוקס,
ואולי החיבור המחודש הזה עושה טוב למשפחה הזו.

הוא רצה לקחת את המקום הפרימיטיבי של השירים, למקום חדש.

יש משהו בשירים האלו, אין ספק. שמצד אחד יש פה משהו מיוחד, ובלתי שגרתי,

ומצד שני, חוסר חיבור ללחן ולשפה. יכול להיות שאני צריכה משהו שיחבר אותי
למקום, לשפה, ללחן.

אני מודה שאני כלל לא התחברתי לשירים האלו, אולי למוזיקה כן.

הרי, ע"מ שארצה לשמוע שיר שאני לא מבינה, הוא צריך להיות כ"כ מקסים, והמוזיקה

אמורה לענג אותי. אין לי ספק שאם הייתי אמורה לרכוש את הדיסק, לא הייתי עושה את זה,
מהסיבה הפשוטה, שלא התחברתי למוזיקה הזו.

האמת היא, שקראתי על החיבור של משפחת אלייב עם תמיר מוסקט, ציפיתי למשהו אחר,

פורץ דרך, "משוגע", חסר פרופורציות. ולצערי לא שמעתי את זה בשירים.

בדיוק מהסיבה שלא הצלחתי להתחבר לשירים, כל הדיסק היה מבחינתי מונוטוני. (כמעט)

עברתי משיר לשיר ובכל פעם מחדש, לא הצלחתי למצוא עניין.

 

אני לגמרי בטוחה, שמי שכן מתחבר בצורה כלשהיא לשפה, למוזיקה, מוצא כי השירים

האלו מדהימים, עם המון נשמה בפנים. אם אני מפרידה בין התופים, הקולות, והשירה.
את הנשמה של המשפחה בשירים אני מוצאת, התופים מדהימים, אין ספק.
רק ברמת המוזיקה, היה לי חוסר.

הרגיש לי קצת כמו ללכת לחתונה בוכרית, להרגיש זרה ולא להבין מילה...

הזמנה לשקט

קיבלתי הזמנה לטעימה מעולם המדיטציה, בבית הספר מירב לרפואה משלימה
בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה ומכבי.
זו הייתה הזדמנות מצויינת לקחת מנוחה ממרוץ הזמן, ומחיי השגרה.

מדיטציה היא אחת הדרכים לבצע עצירה. למה חשוב לעצור?כיצד העצירה
יכולה לשרת אותנו בחיי היום יום? אילו דרכים ובאיזה אופן פרודוקטיבי
ניתן לבצע את העצירה? זה בדיוק מה שלומדים בבית הספר מירב. 

הגעתי למתחם הכפר הירוק, לבניין האו"פ, שם ישנו בניין קטן ושקט.
הפעולה הראשונה שנתבקשנו לעשות, לסגור את הפלאפון...?
רובנו לא ממש ידענו איפה נמצא כפתור ההדלקה, והודגשה המילה
"כיבוי" ולא סוג של שקט / רטט. נכנסנו לחדר גדול, בו הרצפה מכוסה
במזרון לבן ענקי, כולם ישבו בחדר בשקט... גם אלו מאיתנו, שלא
ממש יכולים "לסתום" את הפה.

אל החדר נכנס אייל נח (כל המטפלים מבי"ס מירב התרגשו לקראתו)

אייל הוא תרפיסט בעל ניסיון של 20 שנה, מנחה סדנאות מדיטציה בישראל ובהודו,
מנחה קבוצות מדיטציה ועבודה פנימית ייחודיות לו. התמחה מעל 15 שנים בעבודה
עם חולי סרטן פרטנית וקבוצתית. הוא מפתח דוקטרינת כוח השקט ושיטת 4 השלבים.
עיקר עבודתו של אייל מושתת על סינתזה בין דרכם של הוגי דעות מודרניסטיים:
ג'ידו קרישנמורטי, גורדייף, קרלוס קסטנדה וז'אן קליין. אייל היה מתלמידו של קרישנמורטי
בברוקווד פארק –אנגליה, ומתלמידיו של הפסיכולוג אמנון בן-צבי ז"ל. 

לפני המדיטציה קיבלנו הסבר קצר, ואז, דממה בחדר למשך 18 דקות.
כל אחד נכנס לתוך עולם משלו. כאילו שכל אחד מאיתנו היה במקום שונה לגמרי...
את המדיטציה ליוותה מוזיקה, כ"כ אדירה ועוצמתית, שכולם ציינו עד כמה המוזיקה
עשתה להם משהו. כולנו ציפינו בכליון עיניים שאוטוטו אנחנו מקבלים מאייל את הדיסק,
אבל לצערינו הוא לא יכל להעביר לנו אותו.
רוב האנשים בחדר, עשו מדיטציה לראשונה בחייהם, ולחשוב שהם ישבו 18 דקות בשקט?
כנראה שהמנחה היה ממש טוב. מסתבר שמדובר במקום מאוד מקצועי,
מאחר וזכינו לפגוש עוד מורה מדהים מבי"הס, פטריק. מה שמדהים הוא, שהאנשים
האלו הגיעו לתחום הזה ממש במקרה, ועכשיו, הם חיים ונושמים את העולם הזה. 

לא עזבנו את המקום, לפני שקיבלנו טיפול שיאצו, שאכן היה מדהים!
כמובן שלפני הטיפול קיבלנו הסבר מפורט מפטריק, שמסביר על השיאצו,
שזו בעצם טכניקה שמבוססת על מגע. בעצם, מי שעובד במקצוע הזה למחייתו,
רוצה בעצם לגעת באנשים, מתוך מקום של שיתוף ונתינה.

ביה"ס פותח דלתיו לשיעורי ניסיון חינם, במגוון רחב של מקצועות, רק ע"מ שניתן יהיה
להכיר, ולחוות שיעור אמיתי, בבי"ס לרפואה משלימה.

שיעורים שניתן להרשם אליהם ללא תשלום, לדוגמא:

סדנת מתעניינים- 

רפלקסולוגיה – יום ב', 1.8.11 בשעה 18:30

 עיסוי רפואי – יום א', 7.8.11 בשעה 18:30 
 קינסיולוגיה – יום ד', 10.8.11, בשעה 18:30

 טווינא – יום ד' – 17.8.11, בשעה 18:30

בסופו של יום, הצלחתי להגיע לשקט.  

מאחורי ה H&M סמוך למעלית בקומה השנייה, מתחבאת לה מסעדה חדשה,
טרנטינו שמה. אחותה הקטנה של מסעדת טרנטינו בחיפה, מסעדה איטלקית
לא כשרה.

ופה, בעזריאלי, מדובר במסעדה חדשה, חלבית כשרה.
העיצוב במקום מוקפד ונעים, ולשמחתינו, את הארוחה ליווה השף המהולל
ליאון אלקלעי.

הוזמננו לארוחת בלוגרים, וטעמנו סוגים שונים של מנות.
את הארוחה פתחנו בלחם שיפון ולחם לבן מקמח איטלקי משובח, מלווה בחמאת
פטריות/עגבניות, ושמן זית עם חומץ בלסמי.




לאחר מכן טעמנו מנת אנטיפסטי, שהייתה פשוט מצויינת, שום, פלפל, כרישה,
ועוד... הירק היחיד בצלחת הזו שלא היה טעים, היה הארטישוק. תפל וחסר טעם.
שאר הירקות בצלחות, היו טעימים.


חציל בלאדי, קלוי על הגריל עם רוטב עגבניות חם ומעליו גבינת פרמז'אנו.
מנה מצויינת  וגדולה יחסית.




ומנה שכולם חיכו לה בקוצר רוח, סופלי - כדורי ריזוטו מטוגנים, ממולאים
בגבינת מוצרלה, מוגשים בליווי איולי, צ'ילי, ולימון. מנה די טובה. למרות שלטעמי
היה יותר מדיי אורז ופחות גבינה.
 

פיצה קפרזה אישית. פיצה ביאנקה עם חתיכות ממוצרלה פרסקה, עגבניות,
בזיליקום טרי, והבצק היה מעולה. מנה מצויינת בתור מנה ראשונה.



סלט אגסים בתוספת גבינת דנבלו - רוקפור, חסה, אגוז מלך, בצל סגול,
עגבניות שרי, רוטב ויניגרט, ואגסים. מנה מצויינת, אכלתי עד האגוז האחרון...
מנה גדולה שמספיקה בהחלט לשניים.



סלט פנצנלה - חסה ירוקה, בצל סגול, מלפפון, רוקט, בזיליקום, שברי לחם
ביתי קלוי בשמן זית, ולימון. גם זו מנה די גדולה.



ולאחר מכן, החלו להגיע דברים קצת יותר רציניים

המנה הבאה, נולדה ממלצר, שבזמן משמרת היה רעב, רצה מאוד סביח,
אז מה שליאון אלקלעי ידע להכין לו במסעדה איטלקית, זו מנת סביח על פיצה.
את הסיפור הזה ליאון סיפר, אני לוקחת את זה בערבון מוגבך.. חצי מהסיפורים
שלו ספק אמת ספק בדיחה... טוב, הוא די מצחיק האיש (-:

עגבניות, בצל, חציל, מלפפון, ביצה קשה, טחינה, פטרוזיליה. והכל על
בצק חם ופריך.

מנה מעולה!@!

ריגוטיני סיציליאנה, פסטה ריגוטיני, קוביות חציל, בולגרית, עגבניות ושמן זית.
מנה ממש בסדר, אך לא לטעמי האישי.



פסטה קוטה, מנה שחוסלה ולוקלקה כמעט עד הטיפה האחרונה..
בתוך קסרול מאפה פפרדלה, עם פטריות פוצ'יני ושמפיניון, ברוטב בשאמל.
המנה נראית קטנה, אבל בעצם כולנו אכלנו מזה, כך שמבחינת התכולה
היא די גדולה.  מנה שווה ביותר. פשוטה וטעימה.

רביולי 4 גבינות. מנה טעימה. מיוצרת מפבסטה טרייה ואיכותית ברוטב טעים. מומלץ.



טורטליני תרד, מנה בסדר, אבל די מפוספסת מבחינת הטעמים.
לא ממש הייתי ממליצה על המנה.

מסר אקולוגי לילדים בתלת מימד - ג'ננה בסוואנה

יום שישי בצהריים, זה יום טוב לקפוץ לסרט עם ילדים.
אפילו הסינמה סיטי בראשון, לא כ"כ עמוס באנשים בשעות האלו.

האולמות בקולנוע כמעט ריקים, ויש כרטיסים למקומות טובים לכל סרט שתבחרו.

בהתלבטות בין קונג פו פנדה 2, למכוניות לג'ננה בסוואנה
(אלו בערך כל האופציות בתלת מימד מדובב לעברית..)

הסרט מתחיל בפריימים מדהימים, של טבע והרבה ירוק בעיניים.

הדמויות בסרט עשויות מעולה, עם דיוק בפרטים הכי קטנים, הטקסטורות מעולות,
והעלילה אפילו מלמדת משהו.
החיות בסוואנה מגלות שאין להם מים. ומאחר שמים = חיים, הן מתחילות להלחץ.
וכאן מתחיל חיפוש אחר המים.

המסרים האקולוגיים חוזרים על עצמם לאורך כל הסרט, ויש מאין הסבר לילדים,
שמדבר על כדור הארץ, החיות, בני האדם ההרסניים, והטבע.

מקסים ומשעשע @@@!

לא זוג, אלא פרד

בתחילת השבוע הוזמנו לארוחת בלוגרים במסעדת "אי זוגי" במלון ליאונרדו ברמת החייל.
לפני שהגעתי למסעדה, קראתי קצת על המנות, ובכלל על הקונספט של המסעדה.

אני באופן אישי לא ממש התחברתי לקונספט, להזמין מנות במספר אי זוגי במדרגות מחירים,
אבל בינינו, למי זה חשוב? בשורה התחתונה באנו לאכול, וזה מה שבאמת עניין אותי...
המנות הראשונות היו נחמדות מאוד וכלל לא מיניאטוריות.

התחלנו בסלט קייצי - סלט עוף - אטריות אורז קריספיות, עלי חסה, מוגש עם ווינגרט ושומשום.
הסלט היה מצויין, מתקתקות עדינה, הקריספיות של אטריות האורז. רק אזהרה קטנה,
חייבים לאכול מייד, אחרת זה פשוט כבר מאבד מהקריספיות שלו. חוץ מזה, המנה נחטפה מהצלחת.
המנה גדולה, ויכולה להספיק לשני סועדים. מנה מומלצת.

קונפי כבד אווז - בטמפורה על מצע סלט ירקות חם במייפל, דבש וטימין. מנה מצויינת לטעמי,
זה היה די מרענן לאכול את המנה כשהיא במעטפת חמה. אמנם אני באופן אישי לא כ"כ אוהבת
לאכול כבד אווז, אבל משום מה לאחרונה התחילו לעשות את זה ממש טעים במסעדות, למרות
שאני אוכלת את זה ולא מצליחה לשכוח איזה דרך המנה עברה, עד שהיא הגיעה לצלחת שלי...

קרפצ'יו - סינטה של בקר מיושן בתיבול שמן זית, מלח עבה ועלי מיקרו בלסמי .
זו מנה קטנה מדיי, ולא מצדיקה את המחיר, גם מבחינת איכות המנה והטעם.

סופלקי טונה אדומה - קונוס של טונה אדומה טריה, בצל סגול, עלים ירוקים,
רוטב איולי צלפים. מנה טעימה. מוגש רר.

טארט טאטן עגבניות - קונפי של עגבניות טריות, זיתי קלמטה בשום וטימין אפויים עם
בצק של אמהות. המנה משולבת בטחינה, מה שעושה את המנה למעניינית. ג
ודל המנה = ביס וחצי.. 

שיפוד סלמון - קוביות סלמון טרי צרובות במירין וסויה, מוגשות בקערות ירקות ירוקים מוקפצים.
מנה מצויינת, הסלמון עשוי ממש טוב, מתחת יש שעועית ירוקה ממש טעימה. מומלץ

הספריבס של לגזיאל - מטלה, במרינדת שום דבש וטימין, על פירה של תפו"א.
מנה מצויינת עם פירה פרווה שעשוי ממש טוב.

מקלות של סינטה - מסינטה מיושנת של פירה זיתים שחוירם, עלי כוסברה וסלט ירוק.
הסינטה לוותה בפירה עם זיתים שחורים. פירה מצויין עם טעם חדש ומרענן.

פילה בקר - מדליון של פילה בקר טרי בקראסט תבלינים, מוגש עם קוביות בטטות
צלויות בציר ירוק ושומשום קלוי. אין אחידות באותה המנה בשתית צלחות שונות.
הפילה הונח על קוביות בטטה, הכי טעימות שטעמתי אי פעם... !
בטטות צלויות כל כך טעימות, שאפילו קוביה קטנה לא נשארה על הצלחת...

לחם מהטאבון עם מטבלים

 ועכשיו זמן הקינוחים

צ'ורוס בשקית עם שוקולד, מייפל וקוקוס. מנה אעימה מאוד. נחטף במהירות מהשקית

סופלה שוקולד. עשוי טוב, השוקולד בפנים טעים.

קרפצ'יו אננס

אמנם אני באופן אישי, לא ממש התחברתי לקונספט של תמחור המנות, 
אבל במבחינת האוכל, המנות די נחמדות (-:

פלאפל אורגני בפיתה ללא גלוטן / מחיטה מלאה + לימודה טבעית בתל אביב 14 ש"ח

http://www.groupon.co.il/in/.4goIFR?nlp


לי זה קרוב לעבודה... (-:

105 דקות של שעמום איכותי

105 דקות של שעמום איכותי

כשראיתי את הטריילר של הסרט, לא כ"כ ידעתי למה לצפות.

נהוג שהטריילר סוער הרבה יותר מהסרט עצמו, בכל זאת, רוצים לגרום לכם להגיע לקופות הקולנוע..

אני יכולה לאמר שכבר בטריילר עצמו חשתי בעייתיות מסוימת עם הסרט. משהו שם היה חסר לי... .

הסרט מספר על אוליבר, שכל חייו כביכול משתנים ללא כל הודעה מוקדמת, אמו נפטרה, אביו יוצא

מהארון לאחר 44 שנות נישואים, הוא מטפל בכלב של אביו שנפטר, ואפילו מכיר בחורה מסתורית.

אוליבר, בטבעו, בחור לא שמח במיוחד, ונראה כי תמיד שוררת עליו אווירה דיכאונית משהו... נראה

כי אין לו "מצבים שמחים" לא כשהוא יוצא לבלות, לא כשהוא עם חברתו, ובכלל מדובר בבחור

די משועמם.

למרות שכוכב הסרט משועמם, ועקב כך משעמם את הצופה, ולמרות שאין שום התפתחות

אמיתי בסרט, עצם השיחות שאוליבר מקיים עם הכלב החדש שאימץ, ועם חברתו החדשה,

פה בדיוק נוצר העומק.

הוא מדבר עם הכלב בגובה העיניים, ועם חברתו, הוא פשוט נוכח.

הוא מגלה את אביו מחדש, בעקבות יציאתו מהארון והמצאותו עם חברו הצעיר.

הזכות לשעמום בסרט לגיטימית ונכונה.

ובכל אופן, הפריע לי דבר אחד בהקשר לכך. כל הסרט כולו, נשאר באותם הטונים.

אין שינוי ממשי בדמויות, ביחסים, ובעצם אין שום התפתחות שמשנה את הקו האופקי של הרגשות

המועברים לצופה.

ובכל זאת, מי שמעביר רגשות סוערים הוא דווקא אביו של אוליבר, שחיי את חייו בהתרגשות יתרה,

עד רגעיו האחרונים. 

בהחלט מותר לסרט להיות משעמם, אך זה מחייב שינוי רגשי, או התפתחותי כלשהוא, כזה

שיגרום לצופה לעליות ומורדות. מאין "פמפום ונסיגה".

השחקנים נהדרים, החל מאוליבר,חברתו, ובייחוד אביו. חברו של אביו, ואפילו הכלב.

ובכוכב הסרט, משהו בדמות די הפריע לי, דמות מונוכרומית, שנמצאת באותו מצב רגשי בשמחה

ובעצב. משהו בדמות לא אמיתי.  

בתום הסרט ניסינו לפענח, למה בעצם הוא נקרא בגינרס? והאמת היא שיש לכך תשובות רבות,

אני מאמינה שלא על כולן חשבנו, ועדיין, אוליבר עובר התחלות רבות בחייו, למרות שכל ההתחלות

קרו בעצם בו זמנית, הסרט עוקב אחר ההתחלות בסדר כרונולוגי.

הסרט הוא די איכותי, בצילומים, במלל, במרגוע שהוא משרה, אבל לי באופן אישי, ויש לציין שגם

לבן זוגי, היה חסר סוג כלשהוא של ריגוש, אפילו אם הוא היה קטנטן, גם הוא היה מתקבל בברכה.