בחזרה למקורות ומשם למקום חדש - משפחת אלייב

בחזרה למקורות ומשם למקום חדש - משפחת אלייב

***גיבור תרבות***

קיבלתי להפתעתי מוצר תרבות, שלא ממש ציפיתי לקבל.

דיסק של משפחת אלייב הבוכרית יחד עם תמיר מוסקט מלהקת בלקו ביט בוקס.

את משפחת אלייב כולנו מכירים, משפחה בוכרית שהיא תופעה בפני עצמה,

לא ניתן להתעלם מהחיבור המשפחתי שלהם. המשפחה עלתה מטג'קיסטן
בשנות התשעים. לאחר שהם שרו 20 שנה בעברית, החליטה המשפחה לשנות כיוון,

ולחזור למקורות, לשיר בשפת המקור השלה - בוכרית.  

אל החגיגה הצטרף תמיר מוסקט, שהוא בעצם מפיק את כל ההילולה הזו.

מייד עם שמיעת השירים הראשונים, ועד סופו של הדיסק, ניתן להבחין בשירים

ייחודיים, עשירים בהרבה תופים, קולות עבר והרבה מאוד נשמה.

נקישות הם התופים הם אלו השולטים בשירים, אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם

מהקולות העולים בשירה. תמיר מגיע מעולם מעניין עוד יותר, מבלקן ביט בוקס,
ואולי החיבור המחודש הזה עושה טוב למשפחה הזו.

הוא רצה לקחת את המקום הפרימיטיבי של השירים, למקום חדש.

יש משהו בשירים האלו, אין ספק. שמצד אחד יש פה משהו מיוחד, ובלתי שגרתי,

ומצד שני, חוסר חיבור ללחן ולשפה. יכול להיות שאני צריכה משהו שיחבר אותי
למקום, לשפה, ללחן.

אני מודה שאני כלל לא התחברתי לשירים האלו, אולי למוזיקה כן.

הרי, ע"מ שארצה לשמוע שיר שאני לא מבינה, הוא צריך להיות כ"כ מקסים, והמוזיקה

אמורה לענג אותי. אין לי ספק שאם הייתי אמורה לרכוש את הדיסק, לא הייתי עושה את זה,
מהסיבה הפשוטה, שלא התחברתי למוזיקה הזו.

האמת היא, שקראתי על החיבור של משפחת אלייב עם תמיר מוסקט, ציפיתי למשהו אחר,

פורץ דרך, "משוגע", חסר פרופורציות. ולצערי לא שמעתי את זה בשירים.

בדיוק מהסיבה שלא הצלחתי להתחבר לשירים, כל הדיסק היה מבחינתי מונוטוני. (כמעט)

עברתי משיר לשיר ובכל פעם מחדש, לא הצלחתי למצוא עניין.

 

אני לגמרי בטוחה, שמי שכן מתחבר בצורה כלשהיא לשפה, למוזיקה, מוצא כי השירים

האלו מדהימים, עם המון נשמה בפנים. אם אני מפרידה בין התופים, הקולות, והשירה.
את הנשמה של המשפחה בשירים אני מוצאת, התופים מדהימים, אין ספק.
רק ברמת המוזיקה, היה לי חוסר.

הרגיש לי קצת כמו ללכת לחתונה בוכרית, להרגיש זרה ולא להבין מילה...